(א) המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: «ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך…» (דברים ל’, ג’–ה’). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.
אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים: במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו.
ושם הוא אומר (במדבר כד יז-יח):
- «אראנו ולא עתה» – זה דוד;
- «אשורנו ולא קרוב» – זה מלך המשיח.
- «דרך כוכב מיעקב» – זה דוד;
- «וקם שבט מישראל» – זה מלך המשיח.
- «ומחץ פאתי מואב» – זה דוד, וכן הוא אומר: «ויך את מואב וימדדם בחבל» (שמואל ב ח ב);
- «וקרקר כל בני שת» – זה המלך המשיח, שנאמר בו: «ומשלו מים עד ים» (זכריה ט י).
- «והיה אדום ירשה» – לדוד, שנאמר: «ותהי אדום לדוד לעבדים…» (שמואל ב ח יד; דברי הימים א יח יג);
- «והיה ירשה שעיר איביו» – זה המלך המשיח, שנאמר: «ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו» (עובדיה א כא).
(ב) אף בערי מקלט הוא אומר: «ואם ירחיב יי אלהיך את גבולך… ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה» (דברים יט ח-ט). ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב»ה לתוהו. אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה.
(ג) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.
ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת – אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.
(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: «ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד» (דניאל יא לה).
אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: «ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו» (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.
אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: «כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד» (צפניה ג ט).
כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו»ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן.
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו’ ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו’ ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו’ עד עמוד כהן לאורים ולתומים הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו»ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה.
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים.
Halajá 1
No debe pensarse que en los días del Mashiaj algo cambiará del orden natural del mundo ni habrá una renovación en la creación. Más bien, el mundo continuará funcionando como siempre. Lo que se dice en Yeshayahu: «El lobo morará con el cordero, y el leopardo se recostará con el cabrito» es una metáfora y un enigma. Su significado es que Israel vivirá en paz con los malvados de las naciones, quienes son comparados con lobos y leopardos, como está escrito: «El lobo del desierto los saqueará, y el leopardo acechará sus ciudades» (Yirmiyahu 5:6). Todos ellos se convertirán a la verdadera fe, no robarán ni destruirán, sino que vivirán en armonía con Israel, comiendo cosas permitidas y en calma, como está dicho: «El león comerá paja como el buey». Todas las expresiones similares sobre los días del Mashiaj son alegorías. En los días del rey Mashiaj, se comprenderá claramente qué era una metáfora y qué mensaje se insinuaba en ellas.
Halajá 2
Dijeron los sabios: «La única diferencia entre este mundo y los días del Mashiaj será la abolición del sometimiento a los reinos extranjeros». Según el sentido literal de las palabras de los profetas, al inicio de los días del Mashiaj habrá la guerra de Gog y Magog. Antes de esta guerra, un profeta se levantará para guiar a Israel y preparar sus corazones, como está dicho: «He aquí que Yo envío a Eliahu…» (Malaji 3:23). Este no vendrá para declarar impuro a lo puro ni para declarar puro a lo impuro, ni para invalidar a aquellos que son considerados válidos ni para validar a quienes son considerados inválidos, sino para establecer la paz en el mundo, como está dicho: «Volverá el corazón de los padres hacia los hijos». Algunos sabios opinan que Eliahu vendrá antes de la llegada del Mashiaj. Sin embargo, nadie sabe cómo serán estas cosas hasta que sucedan, ya que son detalles ocultos en las palabras de los profetas. Incluso los sabios no tienen una tradición clara sobre estos asuntos y solo pueden interpretarlos según los versículos, lo que genera diferencias de opinión al respecto. De todas formas, el orden y los detalles de estos eventos no son esenciales para nuestra fe. La gente no debe dedicarse a especulaciones sobre midrashim ni alargar sus análisis en estos temas, ya que no conducen ni al temor ni al amor a Dios. Tampoco se deben calcular los tiempos, como dijeron los sabios: «Que se desmoronen los espíritus de quienes calculan los tiempos»; más bien, la persona debe esperar y creer en la idea general, como lo hemos explicado.
Halajá 3
En los días del rey Mashiaj, cuando su reino esté establecido y todos los israelitas se reúnan junto a él, él determinará la ascendencia de cada uno según el espíritu de santidad que reposará sobre él, como está dicho: «Él se sentará como refinador y purificador…» (Malaji 3:3). Primero purificará a los descendientes de Leví y declarará: «Este es un Kohén con ascendencia confirmada, y este es un Leví con ascendencia confirmada». A quienes no estén confirmados como Kohanim o Levíim, los relegará al estatus de Israelitas, como está dicho: «El Tirshatá les dijo que no comieran de las cosas santas hasta que se presentara un Kohén con Urim y Tumim» (Nejemiá 7:65). Aprendemos de aquí que la determinación de la ascendencia se hará mediante el espíritu de santidad. Sin embargo, solo se clasificará a las personas según sus tribus. Por ejemplo, se dirá: «Este pertenece a tal tribu, y este a tal tribu». No se declarará que alguien con estatus kosher es un mamzer (bastardo) o un esclavo, ya que una familia que se ha mezclado en Israel permanece mezclada.
Halajá 4
Los sabios y los profetas no anhelaron los días del Mashiaj para gobernar el mundo, subyugar a los gentiles, ser exaltados por las naciones, comer, beber o alegrarse. Su deseo era tener libertad para dedicarse a la Tora y su sabiduría sin la opresión de quienes interfieren, de modo que puedan alcanzar la vida del mundo venidero, como lo explicamos en las leyes de Teshuvá.
Halajá 5
En ese tiempo no habrá hambre, guerra, envidia ni competencia, porque el bien será abundante y todos los placeres estarán disponibles como el polvo. El único objetivo de todo el mundo será conocer a Hashem. Por lo tanto, Israel será un pueblo sabio, conocerá los secretos profundos y alcanzará el conocimiento de su Creador hasta donde la capacidad humana lo permita, como está dicho: «Porque la tierra estará llena del conocimiento de Hashem, como las aguas cubren el mar» (Yeshayahu 11:9).
ARTICULO DE UN PERIODICO NO JUDIO
Sobre la identidad del esperado rey davídico, el mesías, dice Maimónides en la compilación de códigos y leyes conocida como «Mishné Torá»:
Si surge un rey descendiente del Rey David que estudia la torá y observa los mandamientos prescritos por la ley escrita y oral como lo hizo su antepasado David, y compele a todo Israel a marchar en el camino de la Torá, y refuerza las brechas de su observancia, y libra las guerras de dios, él es presumiblemente el mesías. Si hace todo lo antedicho, conquista a todas las naciones circundantes, reconstruye el templo en su sitio y reúne a los remanentes dispersos de Israel, él es definitivamente el mesías.
Por otra parte, el Talmud señala que tres mandamientos le fueron dados al pueblo elegido al entrar a la tierra prometida:
a) Elegir un rey, como se dice Deuteronomio 17,15
b) Para borrar a los descendientes de Amalec, como se dice en Deuteronomio 25,19
c) Para construir el templo de Dios (Deuteronomio 12,11)
Amalec es el archienemigo del pueblo elegido, el primero que lo atacó tras recibir la Torá en el Sinaí. Balaam, el profeta moabita lo proclama: Y mirando a Amalec, dijo este oráculo: “Amalec es el primero de los pueblos, mas su fin será eterno exterminio.” (Números 24,20)
La investidura del rey precede, como se ve, al mandato de eliminar a la primera de las naciones enemigas de Israel, lo que, a su vez, debe ser cumplido para poder reedificar el templo. Es decir, después de elegir a un rey, debe exterminarse a los descendientes de Amalek.
Volviendo a Maimónides, el legislador establece en la «Mishné Torá» que existen unas guerras obligatorias que debe librar Israel y las clasifica en tres clases:
La guerra principal que libra el rey es una guerra obligatoria. ¿Qué es una guerra obligatoria? Una guerra contra las siete naciones cananeas, una guerra contra Amalec y una guerra para librar Israel del enemigo que lo ataca.
Por tanto, la guerra presente, como todas las de «Israel», tienen un evidente carácter mesiánico e inspiración talmudista,
Y estas conflagraciones se incrementarán en frecuencia e intensidad dado que, como señala Maimónides, uno de los rasgos identificativos del mesías es que impondrá la plena observancia de la Torá. Sólo así «Israel» descansará de sus enemigos para borrar la memoria de Amalec y, en el séptimo día de la historia, entregarse al estudio de la Torá en un shabbat permanente.