Rabbi Ya’aqob Sasportas 1610 – 1698

Yosef Bitton

hace 1 año

Rabbi Ya’aqob Sasportas was born in Oran, Algeria, in 1610. A prodigious child, at the age of eighteen he was elected as the Dayan of the city Tlemcen, also in Algeria. Later, he also served the communities of Fez and Sali in Morocco. In 1664 he was offered to be the rabbi of the newly established Portuguese community of London. According to the famous hebraist and poet David Franco Mendes, Rabbi Sasportas had accompanied Rabbi Menashe ben Israel to London in 1655 when the latter requested (and obtained) from Oliver Cromwell the permission for the Jews to reestablish themselves in England (In 1290, King Edward I issued an edict expelling all Jews from England. The expulsion edict remained in force until 1655). Rabbi Sasportas served as a rabbi in the Sephardic communities of Hamburg and Amsterdam, where he officiated also as the head of the Yeshiba Keter Tora and later on of the famous Yeshiba ‘Ets Hayim.

Between 1665 and 1666 many (probably most) Jews believed that Shabbetai Zebi was the Messiah Jews were waiting for since the times of the destruction of the Bet haMiqdash. Althought it might be difficult for us today to believe, many Rabbis –Ashkenazim and especially Sephardim–naively supported Shabbetai Zebi’s claims. The Sabbetaian movement, needless to say, caused tremendous damage, financial, political and physical to the Jews and it resulted in a great Hilul haShem. Some religious leaders were a little more cautious. The champion of the fight against the self proclaimed false Messiah was Rabbi Ya’akoq Sasportas (and Rabbi Moshe Hagez). Rabbi Sasportas denounced with very harsh words the falseness of Shabbetai Zebi. Especially by means of letters addressed to the Jews in Europe, North Africa and Middle East. In those letters he unmasked the impostor Mashiah and his entourage and warned the people against joining, supporting or believing in his claims. Rabbi Sasportas died in Amsterdam in 1698.

רבי יעקב שׂשׂפורטשׂ (ה’ש»ע, 1610 – ה’תנ»ח, 1698) היה רב ותלמיד חכם, מגדולי ומראשוני הלוחמים בשבתאות.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי אהרן באוראן, אלג’יריה למשפחה מצאצאי הרמב»ן.^[1] בגיל שמונה עשרה נבחר לכהן כדיין בקהילת תלמסאן באלג’יריה, ובגיל 24 נבחר לכהן כרבה של עיר זו, ושל קהילות נוספות בצפון אפריקה. נרדף על ידי הממשל הספרדי והוכנס לכלא. עקב זאת עזב את אלג’יריה למרוקו, והתיישב שם בסאלי. מפחד הכנופיות והשלטון המושחת ברח להולנד הליברלית, והתיישב באמסטרדם בערך בשנת תי»א (1651). בשנת תי»ב (1652) הדפיס את ספרו «תולדות יעקב», מפתח הפסוקים לתלמוד הירושלמי. בתחילת שנת תט»ז (1656) היה בין חברי המשלחת של ר’ מנשה בן ישראל לאוליבר קרומוול בלונדון כדי לבקש ממנו רשות ליישב יהודים באנגליה. מפעם לפעם חזר לצפון אפריקה, ושלוש שנים אחר כך נשלח בשליחות דיפלומטית מטעם מלך מרוקו למלך ספרד. בשנת תכ»ד (1664) התמנה לרב בלונדון, אך שנתיים אחר כך עזב להמבורג עקב מחלת הדבר שהשתוללה בשנת 1666. בשנים ה’תל»ח-הת»ם שהה בליוורנו, ובדצמבר 1680 הסתכסך עם הקהילה ורבניה.^[2]

התקופה השנייה באמסטרדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תמ»ד (1684) חזר לאמסטרדם, שם עמד בראש ישיבת «עץ חיים» ולאחר פטירת הרב יצחק אבוהב דה-פונסיקה מילא את מקומו ברבנות עדת הספרדים. נפטר באמסטרדם, בד’ באייר תנ»ח (1698) ונקבר בבית הקברות הפורטוגזי בית חיים באודרקרק שליד אמסטרדם ומצבתו נשארה שלמה עד היום. את מקומו ברבנות הקהילה מילא רבי שלמה די אוליוירה.

מלחמתו בשבתאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב שנת תכ»ו, החלה תנועת המשיחיות של שבתי צבי לקנות אחיזה אצל נפשות מתרבות והולכות, והוא עמל בכל כוחו לשכנע את ההמונים לא לנהות אחרי «מצג השווא», כהגדרתו, של שבתי צבי. בספרו הגדול «ציצת נובל צבי» (ד’ חלקים), אותו השלים בהמבורג בשנת תל»ג (1673), הוא פורס את כל המאורעות הקשורים בשבתי צבי, אך הספר לא נדפס בחייו, ואף לאחר מכן, עד לשנות ה-50 של המאה ה-20, לא נדפס בשלמותו. קיצור מהספר, תחת השם «קיצור ציצת נובל צבי» (נערך על ידי היעב»ץ) יצא בשנת תצ»ז (1737) ביחד עם ספר השו»ת שלו, «אוהל יעקב».

יש הטוענים שהאגרות נגד שבתי צבי שהדפיס בספרו היו חריפות בהרבה מהאגרות ששלח בפועל, ושבדיעבד ניסה ששפורטש להעלים את העובדה שבמשך תקופה מסוימת היה יחסו לשבתאות אמביוולנטי^[3]. אין גם להוציא מכלל אפשרות, שבאגרות, אותן שלח בפועל, חשש להביע את דעותיו התקיפות כנגד השבתאות, שהייתה אז נחלת רוב הקהילה, ואנשים שהתנגדו לה סבלו רבות.

יחסו החריף והמתנצח בא לידי ביטוי גם במשא ומתן הלכתי, ובמכתב לרבי שאול מורטירה הוא כתב: «אף שתראה אותי דופק על שעריך בידיים עסקניות ובכתיבה תמה, לא בעבור כבודי כי אם בעבור כבוד תורת אלוקינו לגלות האמת, כאשר דרכי עם כל גדולי ורבני הגלילות אשר עמי ימתיקו סודם בכתב ובעל פה, וכתביהם מארץ מרחקים לשאול דעתי» (אוהל יעקב דף י»א עמוד ב). דבריו היו בעיניו כאמת מוחלטת שאין לערער אחריה.

Portrait of rabbi Ya’aqob Sasportas, by Isaac Luttichuys